פעם הלב בוער להשם יתברך ופעם בוער לתאוות רעות
מה העצה???
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הֲוָיָ"ה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (בַּמִּדְבָּר ט, ז). מוֹהֲרָא"שׁ זַ"ל הִסְבִּיר (שִׂיחוֹת מִשְּׁנַת תשד"מ) שֶׁפָּסוּק זֶה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל אֲנָשִׁים שֶׁטְּמֵאִים עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם וְתַאֲווֹתֵיהֶם הָרָעִים, שֶׁנִּכְשָׁלִים בְּכָל פַּעַם בַּעֲבֵרוֹת וְעוֹבֵר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעוֹבֵר, וּכְשֶׁהֵם בָּאִים לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַצַּדִּיק וְאוֹמְרִים לוֹ: "לָמָּה נִגָּרַע"?! לָמָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּמַצַּב כָּזֶה שֶׁאָנוּ שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ טֻמְאָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ?! גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלִהְיוֹת בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!
וַאֲזַי עוֹנֶה לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁאִם הֵם רוֹצִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים בִּתְפִלָּה, וְלִצְעֹק וְלִזְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּחוּס עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיא אוֹתָם מֵהַטֻּמְאָה שֶׁהֵם מֻנָּחִים בָּהּ וִיקָרֵב אוֹתָם אֵלָיו, שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֲלֵיהֶם: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה הֲוָיָ"ה לָכֶם", "עִמְדוּ" – זֶה מִלְּשׁוֹן תְּפִלָּה כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה (בְּרָכוֹת ו:), "וְאֶשְׁמְעָה" – זֶה גַּם מִלְּשׁוֹן תְּפִלָּה כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כב). וְזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק זֶה: אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח לוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֶצֶם גִּלָּה לָהֶם אֶת מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִישׁוּעָה – הוּא מְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְשׁוֹפֵךְ אֶת כָּל לִבּוֹ בִּתְפִלָּה עַד שֶׁזּוֹכֶה לִישׁוּעָה, שֶׁזֶּה – 'כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה', שֶׁתָּמִיד דִּבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.
וְאַחַר־כָּךְ גִּלָּה לָהֶם אֶת הָעִנְיָן שֶׁל פֶּסַח שֵׁנִי, שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים צה.) שֶׁבְּפֶסַח שֵׁנִי חָמֵץ וּמַצָּה עִמּוֹ בַּבָּיִת, כִּי חָמֵץ זֶה מְרַמֵּז עַל עֲבֵרוֹת וְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּמַצָּה זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ – קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה לְלֹא כָּל חִמּוּץ כָּל שֶׁהוּא עַל־יְדֵי עֲבֵרוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת וְכוּ'. כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָצָה לוֹמַר לָהֶם שֶׁגַּם מִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ 'חָמֵץ וּמַצָּה', הַיְנוּ שֶׁמִּצַּד אֶחָד יֵשׁ בּוֹ 'מַצָּה' – הַלֵּב שֶׁלּוֹ בּוֹעֵר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִצַּד שֵׁנִי יֵשׁ בּוֹ גַּם 'חָמֵץ' – שֶׁזֶּה עֲבֵרוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת וְכוּ', שֶׁאַף שֶׁרְצוֹנוֹ תָּמִיד לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא כָּל הַזְּמַן נִכְשַׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, עַד שֶׁהוּא כְּבָר מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מִשְׁתַּגֵּעַ מֵחֲמַת יִצְרוֹ שֶׁבּוֹעֵר בּוֹ מְאֹד. וְהָעֵצָה לָזֶה – תְּפִלָּה! כִּי הַכֹּל כָּלוּל עִם מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה שֶׁהָעִקָּר הוּא לְסַפֵּר אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם אֵלָיו וְשֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עַל הַיֵּצֶר הָרַע.
כִּי כָּל חַיֵּי הָאָדָם הֵם בִּבְחִינָה זוֹ, שֶׁפַּעַם הוּא 'מַצָּה' וּפַעַם הוּא 'חָמֵץ' וְהָעִקָּר תָּמִיד לִרְצוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְהַרְפּוֹת מֵרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהֵם אָמְרוּ: "לָמָּה נִגָּרַע"?! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, רוֹצִים לִהְיוֹת עֲבָדִים שֶׁלְּךָ בֶּאֱמֶת, אֲבָל הַיֵּצֶר הָרַע בּוֹעֵר בָּנוּ וּמַכְשִׁיל אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם בַּמֶּה שֶׁמַּכְשִׁיל, וּבְכֵן: "לָמָּה נִגָּרַע"?! תַּעֲזֹר לָנוּ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּלְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבּוֹעֵר בָּנוּ!
וּמְסֻפָּר שֶׁפַּעַם הָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בַּחֲתֻנָּה, וְהָיָה שָׁם בַּדְחָן שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְאַדְמוֹ"ר, וְעָשָׂה עִם הַתַּחְפֹּשֶׂת הַזּוֹ אֵיזוֹ הַצָּגָה, וְאַחַר־כָּךְ הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְגָלַח (כֹּמֶר) וְעָשָׂה גַּם אֵיזוֹ הַצָּגָה. מִשֶּׁרָאָה זֹאת רַבֵּנוּ זַ"ל עָנָה וְאָמַר: "הִנֵּה הוּא רֶבֵּ'ה וְהִנֵּה הוּא גָלַח". כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל רָמַז בְּדִבְרֵי הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּךְ הֵם חַיָּיו שֶׁל הַיְּהוּדִי – פַּעַם הוּא "רֶבֵּ'ה", הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, וּפַעַם הוּא "גָלַח", הַיְנוּ שֶׁנּוֹפֵל בַּעֲבֵרוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.
מה עושים כדי להפטר מחובות העבר?
שְׁאֵלָה:
מֵאֵת גַּיְא:
שָׁלוֹם כְּבוֹד הָרַב. אֲנִי בַּעַל תְּשׁוּבָה שָׁנָה וָחֵצִי, והקב"ה זִכָּה אוֹתִי לְהִתְחַתֵּן לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים בְּשִׁדּוּךְ בְּהַפְרָדָה מֻחְלֶטֶת וּבִקְדֻשָּׁה, וְגַם לִהְיוֹת בְּאוּמָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה. כָּעֵת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי אֲנִי נָשׂוּי, אֲבָל אֲנִי סוֹחֵב אִתִּי חוֹבוֹת עוֹד מֵהַתְּקוּפָה שֶׁל הָרַוָּקוּת. אֲנִי אָדָם עוֹבֵד, וּמִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּמְחַק לִי אֶת הַחוֹבוֹת מֵהֶעָבָר, וְשֶׁאֲנִי אֶעֱבֹד רַק אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְלֹא שִׁעְבּוּד לְשׁוּם בַּנְק אוֹ רָשׁוּת. כְּבוֹד הָרַב, תֵּן עֵצָה לְנַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְלָצֵאת מֵהַחוֹבוֹת הָאֵלֶּה. כֵּיצַד יוֹצְאִים מֵהַחוֹבוֹת? מָה עוֹשִׂים?
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם רִאשׁוֹן לְסֵדֶר וַיַּקְהֵל פְּקוּדֵי, י"ז אֲדָר ה'תשע"ב.
שָׁלוֹם וּבְרָכָה אֶל גַּיְא נ"י.
לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבְךָ.
חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (אֲבוֹת, פֶּרֶק ב') 'יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עֲוֹן'; וְלָכֵן מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁתִּקַּח לְעַצְמְךָ אֵיזוֹ עֲבוֹדָה לְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וְכָךְ תּוּכַל בְּמֶשֶׁךְ זְמַן לְשַׁלֵּם אֶת כָּל הַחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ, כִּי אִם מַתְחִילִים לְשַׁלֵּם בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ מְעַט, לְבַסּוֹף מְשַׁלְּמִים אֶת כָּל הַחוֹב.
וְאַל תֹּאמַר אֵיךְ אֲנִי אֶעֱזֹב אֶת הַתּוֹרָה, וְאֵלֵךְ לַעֲבֹד כַּמָּה שָׁעוֹת וְכוּ', אַתָּה צָרִיךְ לִחְיוֹת עִם הַמְּצִיאוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהִתְחַתַּנְתָּ, וְהֵבֵאתָ עִמְּךָ הֲמוֹן חוֹבוֹת, אַתָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת לְשַׁלֵּם אוֹתָם, כִּי כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת תְּשׁוּבָה, סִימָן מ"ו) 'מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, יִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת בַּעַל-חוֹב'.
וְלָכֵן מַה טּוֹב וּמַה נָעִים לְהַתְמִיד בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם לִמְצֹא לְעַצְמְךָ אֵיזֶה מִשְׂרָה לְפַרְנָסָה, וְכָךְ תּוּכַל לְשַׁלֵּם אֶת כָּל הַחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ. כִּי בְּפֵרוּשׁ גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן, סִימָן תק"א) שֶׁחָפֵץ מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה. אַף עַל פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמָד פַּרְנָסָה, כִּי בִּמְקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן, יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. כְּלוֹמַר אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמָד פַּרְנָסָה, וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה, וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, בִּמְקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֶרֶת בִּשְׁאַר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וַהֲבֵן. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר, שֶׁהָעִקָּר הוּא בִּטָּחוֹן, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן "הָעִקָּר בִּטָּחוֹן"; וַחֲבָל מְאֹד שֶׁהַמֹּחַ שֶׁלְּךָ יִהְיֶה עַכְשָׁו עָסוּק עִם הַחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ וְכוּ', וְכוּ', וְלָכֵן עֲשֵׂה זֹאת וְתִנָּצֵל מִכָּל הַחוֹבוֹת שֶׁלְּךָ, וְתִזְכֶּה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מְאֹד.
הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמַע בִּתְפִלָּתִי, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ תָּמִיד, שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַצְלָחָה מְרֻבָּה, וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה תַּשְׂכִּיל וְתַצְלִיחַ.
הַמְאַחֵל לְךָ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה מִן הַשָּׁמַיִם…
יומא דהילולא
רַבִּי יִשָּׂשׂכָר בֶּער מֵרַאדוֹשִׁיץ זיע"א
י"ח סִיוָן
פַּעַם הָלַךְ הָאַדְמוֹ"ר "אִמְרֵי מְנַחֵם" זיע"א בָּרְחוֹב בְּיַחַד עִם אֶחָד שֶׁלִּוָּה אוֹתוֹ, וְהִנֵּה לִפְנֵיהֶם הָלַךְ 'חַלְבָן' אֶחָד שֶׁצּוּרַת הֲלִיכָתוֹ הָיְתָה מוּזָרָה מְאֹד וְגוּפוֹ מִתְנוֹעֵעַ הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה מְאֹד, פָּנָה הָאַדְמוֹ"ר לְאוֹתוֹ אֶחָד שֶׁלִּוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: הֲרָאִיתָ אֶת צוּרַת הֲלִיכָתוֹ שֶׁל הַחַלְבָן הַזֶּה? בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּגַחַלְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים! הרה"ק רַבִּי יִשָּׂשׂכָר בֶּער מֵרַאדוֹשִׁיץ זיע"א הָיָה מְפֻרְסָם מְאֹד לְבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּלְבַעַל מוֹפֵת גָּדוֹל שֶׁפּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת. פַּעַם שָׁבַת בְּאַחַת מֵעָרֵי פּוֹלִין וְשָׁם גָּרוּ חֲסִידֵי 'פְּשִׁיסְחָא' שֶׁלֹּא עָשׂוּ עִנְיָן מֵהַמּוֹפְתִים שֶׁפָּעֲלוּ הַצַּדִּיקִים, וְאֶחָד נִכְנַס בְּהֵחָבֵא לָאַכְסַנְיָא שֶׁבָּהּ שָׁהָה הַצַּדִּיק וְהֶחְלִיף אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן בְּבַקְבּוּק שֶׁל שׁוֹפְכִים, וּבְכָךְ רָצָה לְנַסּוֹת אֶת הַצַּדִּיק אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִם אָכֵן יֵשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא יְגַלֶּה זֹאת מִיָּד עוֹד קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ. כַּאֲשֶׁר הַצַּדִּיק נִגָּשׁ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן אָחַז בַּבַּקְבּוּק וְנִעְנְעוֹ וְאָמַר: "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְנַעֲנֵעַ עַכְשָׁו אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן – כָּךְ יִתְנוֹעָעוּ כַּמָּה דּוֹרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ מְחֻצָּף שֶׁעָשָׂה זֹאת! וְהַחַלְבָן הַזֶּה הוּא אֶחָד מִצֶּאֱצָאָיו". וּמִכָּאן לְמֵדִים שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִגְרֹם רָעָה גַּם לְצֶאֱצָאָיו, וְכֵן לְהֵפֶךְ עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה טוֹב שֶׁאָז מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, יָכוֹל לִגְרֹם לָהֶם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת!
כל זמן שרק אחיה בזה העולם, אגלה ואפרסם את למודו הטוב של רבנו ז"ל, יעבר עלי מה שיעבר!
יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר אַחֲרֵי־קְדוֹשִׁים תשל"ב.
מוֹהֲרָא"שׁ כָּתַב לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מֵעִנְיַן זָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, שֶׁהֵם כְּלָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִידֵי זִקְנָה, וְשָׁכְחוּ תַּלְמוּדָם שֶׁלָּמְדוּ עִמָּם בְּבֶטֶן אִמָּם וְכוּ'. וְעוֹד כָּתַב לוֹ: רָשַׁמְתִּי לְךָ אֶת כָּל זֹאת, כִּי הַתּוֹרָה הַזּוֹ (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן לז) לָמַדְנוּ בְּשַׁבָּת הַחֹדֶשׁ בְּצַוְתָּא בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְהָיוּ, תְּהִלָּה לָאֵל, הֲמוֹן מְקֹרָבִים חֲדָשִׁים, וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל־פִּי־רֹב כָּל אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת עוֹבֵר עֲלֵיהֶן מַה שֶּׁעוֹבֵר, וּלְבַסּוֹף הֵן מִתְרַחֲקוֹת, כִּי הַסָּמֶ"ךְ־מֵ"ם מְאֹד מְאֹד אוֹרֵב עַל כָּל מִי שֶׁרַק רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל, וַאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי הַמַּטָּרָה לַחֵץ, כִּי מֵאָז שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְפִּיס סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּשְׁנַת תשכ"ה, אֲנִי סוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וְהַשְׁפָּלוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲפִלּוּ מִבֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וַאֲפִלּוּ מֵאֵלּוּ שֶׁקֵּרַבְתִּי, עִם כָּל זֹאת אֵינִי מִתְפַּעֵל מֵאַף אֶחָד, כָּל זְמַן שֶׁרַק אֶחְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם, אֲגַלֶּה וַאֲפַרְסֵם אֶת לִמּוּדוֹ הַטּוֹב שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, יַעֲבֹר עָלַי מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, תְּהִלָּה לָאֵל, אֲנִי מַדְפִּיס בְּכָל פַּעַם סֵפֶר חָדָשׁ מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וּמְפִיצוֹ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה, כִּי אֲנִי נִכְנַס בְּחוֹבוֹת לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת דּוֹלָרִים, אֲבָל תַּאֲמִין לִי, כִּי הַכֹּל כְּדַאי, סוֹף כָּל סוֹף לֹא אֶשָּׁאֵר כָּאן לָנֶצַח, וּמַה שֶּׁזָּכִיתִי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת דַּעַת רַבֵּנוּ זַ"ל, זֶה חֶסֶד נִפְלָא, וְאַף שֶׁהַמְקֹרָבִים מְדַבְּרִים אַחַר־כָּךְ כָּל דָּבָר רַע, מַה בְּכָךְ? זֶה שְׂכָרִי… מָה אֹמַר לְךָ, יְדִידִי הַיָּקָר, עוֹבְרִים עָלַי כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מַשְׁבֵּרִים וְגָלִים, קָרְאוּ לִי לְדִין תּוֹרָה בַּעֲבוּר הַדְפָּסַת הַסְּפָרִים, וְ"כָל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי, יַפְטִירוּ בְשָׂפָה" (תְּהִלִּים כב, ח), וּמְדַבְּרִים עָלַי כָּל דָּבָר אָסוּר, וְ"רַבּוּ שֹׂנְאַי מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (שָׁם סט, ה), עִם כָּל זֹאת אֵינִי מִתְפַּעֵל מֵהֶם, כִּי אֲנִי מַחְבִּיא עַצְמִי בְּתוֹךְ סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וּבוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְפִּיס אֶת הַ"לִּקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן", וְהֵפַצְתִּי יוֹתֵר מִשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים בִּמְחִיר פַּחוֹת מֵהַקֶּרֶן – דּוֹלָר וָחֵצִי, וְעַל זֶה עָמַד עָלַי הַסָּמֶ"ךְ־מֵ"ם וְקָרָא לִי לְדִין תּוֹרָה, וּתְהִלָּה לָאֵל, אַחֲרֵי בּוּשׁוֹת וּמְרִיבוֹת וְדִין וּדְבָרִים, יָצָאתִי זַכַּאי, וּמֵאָז כֻּלָּם בְּכַעַס וּבְרֹגֶז עָלַי, וַאֲנִי אֵינִי מִתְפַּעֵל כְּלָל, רַק מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם עִם בְּנֵי הַנְּעוּרִים, וּבֵיתִי הוּא כְּמוֹ כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, בְּכָל פַּעַם בָּאִים בְּנֵי נְעוּרִים חֲדָשִׁים, וְאֵין לִי עֵסֶק אַחֵר, רַק עִסְקֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְזֶה כָּל חִיּוּתִי. וּבְלֵיל רְבִיעִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְבֵית מִדְרָשֵׁנוּ, וְיֵשׁ לִי שִׁעוּר אָרֹךְ בְּ"לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן", וּבָאִים עַל־פִּי־רֹב קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְכֵן בַּחוּרִים מֵהַרְבֵּה יְשִׁיבוֹת, וַאֲנִי לוֹמֵד בַּאֲרִיכוּת גְּדוֹלָה כִּשְׁעָתַיִם וָחֵצִי, וְאַחַר־כָּךְ יוֹצְאִים בְּרִקּוּד כַּחֲצִי שָׁעָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם אוֹרְבִים עָלַי, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים רָצוּ לִסְגֹּר אֶת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וְכוּ', אֲבָל בְּכָל פַּעַם יֵשׁ נֵס חָדָשׁ. מִי הֶאֱמִין שֶׁיָּבוֹאוּ בְּלֵיל רְבִיעִי יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנִים אֲנָשִׁים פֹּה בְּאַרְצוֹת־הַבְּרִית, וְנִזְכֶּה לְדַבֵּר מֵרַבֵּנוּ זַ"ל, וּבֶאֱמֶת זֶה גַּרְעִין לְעָתִיד.
[אֲשֶׁר בַּנַּחַל, חֵלֶק ה', מִכְתָּב תרכג]
[וּבְעִנְיַן הַשִּׁעוּר בְּיוֹם רְבִיעִי כָּתַב מוֹהֲרָא"שׁ זַ"ל לְאֶחָד: גַּם תִּתְאַמֵּץ לָבוֹא בְּכָל לֵיל רְבִיעִי, שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים בְּצַוְתָּא דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וּתְהִלָּה לָאֵל, נִתְחַדְּשִׁים חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בְּדִבּוּרִי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה, וְאָנוּ מִתְחַדְּשִׁים מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְשׁוּקָה חֲדָשָׁה וְכוּ'].
הַאִם מֻתָּר לִנְסֹעַ נְסִיעָה אֲרֻכָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ?
כָּתַב מָרָן הַשּׁוּעַ' (או"ח סִימָן רמט סָעִיף א'): אֵין הוֹלְכִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת יוֹתֵר מִג' פַּרְסָאוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְיוּכַל לְהָכִין צָרְכֵי סְעֻדָּה לְשַׁבָּת, בֵּין שֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית אֲחֵרִים בֵּין שֶׁהוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהוּא בַּיִּשּׁוּב, בְּמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת, אֲבָל אִם בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם יִשּׁוּב בָּטוּחַ, מֻתָּר לֵילֵךְ אֲפִלּוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת. וְאִם שָׁלַח לְהוֹדִיעָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ שָׁם לְשַׁבָּת, מֻתָּר לוֹ לֵילֵךְ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת בְּכָל גַּוְנָא (עכ"ל). וְכָתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים (עַיֵּן פִּסְקֵי תְּשׁוּבוֹת וַהֲלָכָה בְּרוּרָה) שֶׁדִּין זֶה כִּמְעַט שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בִּזְמַנֵּנוּ מִשּׁוּם שָׁלוֹשׁ סִבּוֹת: א. הַיּוֹם מוֹדִיעִים טֶלֶפוֹנִית כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְשַׁבָּת וְאִם מוֹדִיעִים אֵין בְּכָךְ בְּעָיָה כְּלָל (וּכְדִבְרֵי מָרָן הַנַּ"ל). ב. הַיּוֹם מְכִינִים אֹכֶל בְּשֶׁפַע בְּאֹפֶן שֶׁגַּם אִם יַגִּיעַ פִּתְאֹם אוֹרֵחַ יִהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל (עַיֵּן מ"ב ס"ק ג'). ג. הַיּוֹם מָצוּי לִקְנוֹת אֹכֶל מוּכָן מִקֶּיְיטֵרִינְג וְכַדּוֹ'.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁמָּצוּי שֶׁקּוֹרֶה תַּקָּלוֹת בָּרְכָבִים אוֹ פְּקָקֵי תְּנוּעָה בִּלְתִּי צְפוּיִים, לָכֵן צָרִיךְ לְחַשֵּׁב אֶת נְסִיעָתוֹ וּלְהַגִּיעַ כְּשָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם קוֹדֵם הַשַּׁבָּת, וְגַם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ [וְהַיּוֹם יֶשְׁנָם 'מָגָזִינִים' לְמִינֵיהֶם שֶׁמְּסַפְּרִים עַל אֲנָשִׁים "גִּבּוֹרִים" שֶׁנִּתְקְעוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְשָׁהוּ כָּל הַשַּׁבָּת בְּאֵיזֶה תַּחֲנַת דֶּלֶק, אוֹ שֶׁהָלְכוּ כַּמָּה שָׁעוֹת בָּרֶגֶל (שֶׁבָּזֶה חִלְּלוּ שַׁבָּת שֶׁעָבְרוּ עַל אִסּוּר תְּחוּמִים), וּמְקַלְּסִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתָם וְכוּ', אָמְנָם הֵם בֶּאֱמֶת "גִּבּוֹרִים" אַךְ אֵינָם חֲכָמִים (בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה) בָּזֶה שֶׁלֹּא חִשְּׁבוּ אֶת נְסִיעָתָם לְהַגִּיעַ שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם קוֹדֵם הַשַּׁבָּת כְּדֵי לֹא לְהַגִּיעַ לַמַּצָּב הַזֶּה].
כיצד לנהג עם קרובי משפחה שהקירבה אליהם מחלישה אותנו רוחנית?
שְׁאֵלָה:
מֵאֵת לֵאָה: לִכְבוֹד קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, שָׁלוֹם וּבְרָכָה וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה. יֵשׁ עִנְיָן שֶׁמַּטְרִיד אוֹתִי מְאֹד: יֵשׁ לָנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה זוּג שֶׁמְּאֹד קָשֶׁה לָנוּ בְּנוֹכְחוּתוֹ, הֵם לֹא מְבֹרָרִים מַסְפִּיק בְּדַרְכָּם הַדָּתִית וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים אִתָּם נוֹצֶרֶת עָגְמַת נֶפֶשׁ מֵהֲמוֹן בְּחִינוֹת. בְּשֶׁל כָּךְ, אָנוּ נִמְנָעִים מִמִּפְגָּשִׁים אִתָּם, אַךְ בְּכָל זֹאת זוֹ מִשְׁפָּחָה וְלִפְעָמִים אָנוּ נִפְגָּשִׁים. יֵשׁ לְצַיֵּן שֶׁאָנוּ מְאֹד אוֹהֲבִים אוֹתָם וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר חַם, אַךְ הִמָּצְאוּת מְמֻשֶּׁכֶת בְּקִרְבָתָם לֹא מוֹלִידָה טוֹב. מַה גַּם שֶׁגִּיסָתִי מְדַבֶּרֶת בְּפָנַי לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלִי, דָּבָר שֶׁמְּצַעֵר אוֹתִי מְאֹד. כֵּיצַד הַצַּדִּיק מַמְלִיץ לְהִתְנַהֵג בְּמִקְרֶה זֶה?
תְּשׁוּבָה:
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם רִאשׁוֹן לְסֵדֶר שְׁלַח כ' סִיוָן ה'תשע"ב.
שָׁלוֹם רַב אֶל לֵאָה, תִּחְיֶה.
לְנָכוֹן קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבֵךְ.
תְּשׁוּאוֹת חֵן לָךְ עַל הַתְּפִלּוֹת שֶׁאַתְּ מִתְפַּלֶּלֶת עַל רְפוּאָתִי וְהַחְלָמָתִי הַמְהִירָה, יַעֲזֹר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּךְ תִּתְקַבֵּלְנָה לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל.
אַתְּ צְרִיכָה לָדַעַת שֶׁבְּחַיַּיִךְ הַפְּרָטִיִּים הַבַּעַל שֶׁלָּךְ זֶה הַכֹּל, וְלָכֵן הוּא בָּא קֹדֶם לִפְנֵי הַכֹּל וְכוּ', וְאִם אֶחָד מַכְפִּישׁ אֶת בַּעֲלֵךְ וּמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע וְכוּ', אַתְּ צְרִיכָה לְהִמָּנַע לָלֶכֶת שָׁמָּה, כִּי אִם זֶה הָיָה הָפוּךְ שֶׁמִּמִּשְׁפַּחַת בַּעֲלֵךְ הָיוּ מְדַבְּרִים עָלַיִךְ לִפְנֵי בַּעֲלֵךְ, גַּם אַתְּ לֹא הָיִית רוֹצָה שֶׁיִּקְרֶה כָּכָה, וְלָכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן אַתְּ צְרִיכָה לִמְנוֹעַ אֶת עַצְמֵךְ מַה שֶּׁפָּחוֹת לְהִסְתּוֹבֵב שָׁמָּה וְכוּ', מִשְׁפָּחָה הִיא מִשְׁפָּחָה, הַכֹּל טוֹב וּבְסֵדֶר וְכוּ', עַד שֶׁזֶּה בָּא לַחַיִּים הַמְשֻׁתָּפִים שֶׁלָּכֶם שֶׁרוֹצִים לַהֲרֹס לָכֶם אֶת הַבַּיִת, אֶת זֶה אַתְּ לֹא צְרִיכָה לָתֶת בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.
הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יַעֲזֹר לָכֶם שֶׁתִּחְיוּ בְּיַחַד בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה וַהֲבָנָה הֲדָדִית, כִּי זֶה יְסוֹד גָּדוֹל בְּחַיֵּי נִשּׂוּאִין, וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (סוֹטָה יז.) אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן, וְאָמְרוּ (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק ט' הֲלָכָה ח') אִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְאִי אֶפְשָׁר לְאִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵיהֶן בְּלֹא שְׁכִינָה, וּבְמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת שָׁם הַבְּרָכָה מְצוּיָה, רַק שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי שָׁלוֹם – אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת י:) זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלָכֵן אִם מַכְנִיסִים אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, זֶה נִקְרָא שְׁלוֹם-בַּיִת, הַיְנוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמַע בִּתְפִלָּתִי, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵךְ תָּמִיד, שֶׁתִּהְיֶה לָךְ הַצְלָחָה מְרֻבָּה וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנִי, תַּשְׂכִּילִי וְתַצְלִיחִי.
הַמְאַחֵל לָךְ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה מִן הַשָּׁמַיִם…
הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ
סַכִּין 'חֲלָבִית' נְקִיָּה שֶׁבְּטָעוּת חָתְכוּ בָּהּ בָּשָׂר קַר, הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, אַךְ אֶת הַסַּכִּין יִשְׁטֹף וִישַׁפְשֵׁף הֵיטֵב בְּחָמְרֵי נִקּוּי. (ה"ה רמח)
סַכִּין 'חֲלָבִית' נְקִיָּה שֶׁבְּטָעוּת חָתְכוּ בָּהּ בָּשָׂר חַם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת הַסִּיר מֵהָאֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁהַבָּשָׂר נִמְצָא עֲדַיִן בִּכְלִי רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁהוּא בְּשִׁפּוּד אוֹ עַל הָרֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה עַל הַמַּנְגָּל, אִם יֵשׁ בַּחֲתִיכַת הַבָּשָׂר כַּמּוּת שֶׁל פִּי שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד מְקוֹם הַסַּכִּין שֶׁחָתַךְ, הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה. אַךְ מִמָּקוֹם הַחֲתָךְ שֶׁבַּבָּשָׂר, יַחְתֹּךְ עֹבִי שֶׁל 'קְלִיפָה', דְּהַיְנוּ עֹבִי שֶׁתִּנָּטֵל שִׁכְבָה שְׁלֵמָה וְלֹא מְפוֹרֶרֶת. (סי' צד ס"ז. ז סח. ה"ה רמז)
וְאוּלָם אִם הַבָּשָׂר הָעֳבַר לִכְלִי שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, אֵין צָרִיךְ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד מְקוֹם הַסַּכִּין, וְהַמַּחְמִיר תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. (הָרַמָ"א סִימָן צד סָעִיף ז)
נִכְנַס תַּחַת הַחֻפָּה
שִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל נִקְבְּעָה בְּעִיר מֶעדְוֶועדִיוְוקֶע, וּבְיוֹם הַחֻפָּה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל אַחַר שֶׁכִּסָּה אֶת פְּנֵי הַכַּלָּה, הָלַךְ וְקָרָא מִיָּד לְכַמָּה מֵהַנְּעָרִים וְדִבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּיחִידוּת, וּבְחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה הוּא נִסָּה לִבְחֹן אוֹתָם וְלִרְאוֹת מַה מַּעֲשֵׂיהֶם, וְאֵיךְ הֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל רָצָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חָבֵר שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְיִתְחַזֵּק בְּיַחַד עִמּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה שֶׁאוֹתָם נְעָרִים הָיוּ רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיוּ חֲפֵצִים בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּבֵינֵיהֶם הָיוּ גַּם כָּאֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.
עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה ר' שִׁמְעוֹן. וְגַם אוֹתוֹ בָּחַן רַבֵּנוּ זַ"ל בְּחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל הוּא חָפֵץ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי רָצָה לָדַעַת מַה תִּהְיֶה תְּגוּבָתוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן כְּשֶׁיִּשְׁמַע זֹאת. ר' שִׁמְעוֹן עָמַד מִשְׁתּוֹמֵם וְלֹא הֵשִׁיב מְאוּמָה לְרַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי הוּא לֹא הָיָה חָפֵץ בְּתַאֲווֹת וְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, רַק רָצָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת. עָנָה וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: "וְכִי אֵין אַתָּה בֶּן אָדָם?! מַדּוּעַ אֵינְךָ חָפֵץ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה?!" הֵשִׁיב לוֹ ר' שִׁמְעוֹן: "אֲנִי אִישׁ תָּם וְחָפֵץ בִּתְמִימוּת". בִּשְׁמֹעַ רַבֵּנוּ זַ"ל זֹאת שָׂמַח מְאֹד וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: 'בָּרוּךְ הַשֵּׁם, שֶׁהִזְמִין לִי חָבֵר טוֹב שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּתַאֲווֹת וְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, רַק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ'. וְאָז אָמַר לְר' שִׁמְעוֹן: "כְּפִי הַנִּרְאֶה, עוֹד תִּהְיֶה הֶכֵּרוּת גְּדוֹלָה בֵּינֵינוּ", וְסִפֵּר לוֹ שֶׁאוֹתָם נְעָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמָּהֶם מִקֹּדֶם וְנִסָּה וּבָחַן אוֹתָם, הוּא גִּלָּה שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד, וְאַף הֵם פְּגוּמִים וּבַעֲלֵי־עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.
מִיָּד אַחַר־כָּךְ הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַשָּׂדֶה, וְדִבְּרוּ יָחַד בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גְּדוֹלָה, וְדִבֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל עִם ר' שִׁמְעוֹן דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת: "דַּע לְךָ, חֲבֵרִי אֲהוּבִי! שֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם לִפְרֹשׁ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּבִפְרָט אָנֹכִי, שֶׁהַיּוֹם יוֹם חֻפָּתִי, וּמוֹחֲלִין לִי עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת – בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשַׂי הַרְבֵּה, וְכָךְ הָלְכוּ יָחַד וְדִבְּרוּ מִזֶּה עַד הַחֻפָּה.
וּמֵאָז וָהָלְאָה ר' שִׁמְעוֹן נַעֲשָׂה קָשׁוּר מְאֹד לְרַבֵּנוּ זַ"ל, וְהוּא הָיָה הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ, וְרַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמוֹתוֹ – לִפְרֹשׁ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, וּלְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ וְלַעֲסֹק רַק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל ר' שִׁמְעוֹן הֵשִׁיב לוֹ: "אַתֶּם בְּוַדַּאי תִּזְכּוּ לִהְיוֹת צַדִּיק מְפֻרְסָם, וַאֲנִי חָפֵץ לִהְיוֹת הַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁלָּכֶם תָּמִיד".
וְכֵן הָיָה, שֶׁאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת זָכָה לְשַׁמֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל, וְזָכָה שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ גַּם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזָכָה לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת מֵרַבֵּנוּ זַ"ל, וְהִתְחִיל לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהָיָה מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכָךְ נָהַג בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה אִישׁ כָּשֵׁר בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וּמֻפְלֶגֶת מְאֹד, וְזָכָה לְחַדֵּשׁ הַרְבֵּה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר פַּעַם עָלָיו שֶׁהוּא כְּבָר שָׁבַר אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת לְגַמְרֵי.
וּבְעֵת חֲתֻנָּתוֹ קִבֵּל רַבֵּנוּ זַ"ל נְדוּנְיָה גְּדוֹלָה – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֲדֻמִּים (סוּג שֶׁל מַטְבְּעוֹת שֶׁהָיוּ בַּזְּמַן הַהוּא בְּאוּקְרָאִינָה) שֶׁהָיָה אָז סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד. וְתֵכֶף־וּמִיָּד אַחַר יְצִיאָתוֹ מֵהַחֻפָּה, הִתְלַהֵב לְבָבוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִתְחִיל לִשְׁקֹד מְאֹד מְאֹד בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל שְׁנוֹת קַטְנוּתוֹ וְיַלְדּוּתוֹ, וְלֹא דָּאַג עַל פַּרְנָסָתוֹ כְּלָל, רַק הָיָה אוֹכֵל מֵהַמָּעוֹת שֶׁל הַנְּדוּנְיָה שֶׁקִּבֵּל, וְלֹא דָּאַג כְּלָל מִמַּה יִּחְיֶה בְּעָתִיד כַּאֲשֶׁר יִכְלוּ הַמָּעוֹת שֶׁל הַנְּדוּנְיָה.
עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהֶצְנֵעַ לֶכֶת
רַבֵּנוּ זַ"ל הִסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִכָּל הָעוֹלָם, שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָדַע מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וּבִפְרָט הִסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵחָמִיו ר' אֶפְרַיִם זַ"ל, וְהַיְחִידָה שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת אֶת גֹּדֶל צִדְקוּתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ וְגֹדֶל טִרְחָתוֹ וִיגִיעָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה אִשְׁתּוֹ, וְעַל־כֵּן הוּא הִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תְּגַלֶּה אוֹתוֹ לְאַף אֶחָד. וּרְצוֹנוֹ הָיָה שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וְשֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵדַע מִמֶּנּוּ כְּלָל, אֶלָּא לִהְיוֹת נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִכָּל הָעוֹלָם, וְהָיוּ לוֹ הַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְהַעֲלִים אֶת עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם, וְאַף עָלָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת עַל הַבָּתִּים וְלֶאֱסֹף צְדָקָה וְכָךְ אִישׁ לֹא יֵדַע עַל צִדְקוּתוֹ כְּלָל.
"וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" (קהלת ב, יג)
רְאֵה לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתְךָ. דַּע לְךָ, שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ קוֹרֶה מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הַכֹּל מֻשְׁגָּח מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ, תְּבַקֵּשׁ רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. הַרְגֵּל עַצְמְךָ לִתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וְאָז תִרְאֶה אֶת הַנִּסִּים שֶׁעוֹשֶׂה עִמְּךָ. כִּי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (נִדָּה ל.): "לְעוֹלָם אֲפִילוּ בַּעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ". אַף אֶחָד אֵינוֹ תּוֹפֵס וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶת הַנִּסִּים נִגְלִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ, הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה בְּרִיאָה, וִילָדִים בְּרִיאִים וּפַרְנָסָה טוֹבָה, וְאֵינוֹ תּוֹפֵס וְקוֹלֵט, אֲשֶׁר הַכֹּל נֵס בְּתוֹךְ נֵס, כִּי כְּתִיב: "יִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ".
אִם אָדָם רוֹאֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ, הַיְנוּ בְּנֵי־אָדָם שֶׁחֲסֵרִים מִכָּל זֶה, וְאֵין לָהֶם אִשָּׁה, אֵין לָהֶם יְלָדִים, אֵין לָהֶם פַּרְנָסָה, וְהֵם יוֹתֵר חֲכָמִים מִמֶּנּוּ, אָז יַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים גְּמוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל לָתֶת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכֵיוָן שֶׁיּוֹדֶה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ עַד עַכְשָׁו, אָז יַמְשִׁיךְ לִרְאוֹת עוֹד וָעוֹד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. רַבֵּנוּ זַ"ל גִּלָּה לָנוּ נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת (עַיֵּן לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א, סִימָן ד): "אֱמוּנָה, תְּפִלָּה וְנִסִּים תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. אִם יֵשׁ לָאָדָם אֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא נִמְצָא, וְאֵין בִּלְעָדָיו נִמְצָא. אָז תָּמִיד יִתְפַּלֶּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, יִרְאֶה וְיָבִין וְיִזְכֹּר אֶת גֹּדֶל הַנִּסִּים, שֶׁעָשָׂה וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע מַמָּשׁ. לָכֵן אַל תִּמְשֹׁךְ עַצְמְךָ אֶל הַצַּעַר, אַדְּרַבָּה רְאֵה לְחַזֵּק עַצְמְךָ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עוֹז לִהְיוֹת רַק בְּשִׂמְחָה, וְתוֹדֶה לוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַחֲסָדִים וְעַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ עַד עַכְשָׁו.
אֲשֶׁר בַּנַּחַל, מִכְתָּב ט"ז קסב, מְנַחֵם אָב ה'תש"ן
ספורי ניסים
הרופאים כבר קראו לנו להפרד, אבל בזכות הצדיק ראינו נסים נגלים…
מספר ב.ר כהן
אמי חלתה במחלה ל"ע, מצבה החמיר מאד עד שהרופאים קראו לנו על מנת להפרד ממנה, רחמנא לצלן. לבית החולים הגיע אחד מהמפיצים הקדושים של עלון 'אוצרות השבת' ונתן לי מאחד מהעלונים קודם השבת הקדושה, קראתי את העלון והחייתי את עצמי מאד, ושם ראיתי שיש אפשרות לעשות מניה לבית הדפוס ולראות ישועות גדולות. השתתפתי במניה והדפסתי גם 'אשר בנחל' ולאחר שבועים אמי עשתה בדיקות. הרופאים היו המומים מתוצאות הבדיקות, בזכות הצדיק והזיכוי הרבים הגדול שזכיתי להיות שתף בו שבודאי מכל הפעלות הקדושות הנעשות שם נבראים מלאכים שמליצי יושר בשמים [שהזוה"ק הקדוש כותב שמי שעוזר ליהודי לחזר בתשובה הקדוש־ברוך־הוא חוקק את קלסתר פניו תחת כסא הכבוד], ברוך השם המחלה נעלמה לגמרי (!!!) שזה היה ממש כנגד כל הסכויים, אפילו הרופאים אמרו שאין להם הסבר אחר – זה ממש נס מן השמים!
קראו כבר לילדיי להפרד ממני אבל…
מספרת אורנה מאריאל
הייתי מורדמת ומונשמת במשך שלושה שבועות בבית החולים בלינסון מצבי הגדר קריטי ל"ע, הרופאים הזמינו את ילדיי להפרד ממני, בחסדי ה' יתברך בתי חן, שמעה על הבטחת הצדיק מיבנאל על 'אשר בנחל', באותו היום שהיא התקשרה להשתתף התעוררתי לחיים, ומה גם שבני מאד התחזק רוחנית מהספרים שהגיעו לביתנו, פשוט אור נכנס לבית…