אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד בְּכָל יוֹם דַּף הַיּוֹמִי בַּ'בְלִי, דַּף הַיּוֹמִי יְ'רוּשַׁלְמִי, פֶּרֶק תּ'וֹסֶפְתָּא, שֶׁזֶּה רָאשֵׁי תֵּבוֹת בַּ'יִ'ת. כִּי מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּכָל יוֹם אֶת שְׁלֹשֶׁת הַלִּמּוּדִים הָאֵלּוּ בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ בַּיִת נִצְחִי וְזֶה מַה שֶּׁהוֹלֵךְ לְפָנָיו לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וּלְנֵצַח נְצָחִים.

 כָּל כָּךְ חֲבָל שֶׁעוֹבֵר יוֹם אַחַר יוֹם שֶׁלֹּא לוֹמְדִים קְצָת חֻמָּשׁ וְרַשִׁ"י עִם הַתַּרְגּוּם מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, בְּאֹפֶן שֶׁיְּסַיֵּם בְּכָל שָׁבוּעַ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, שֶׁזּוֹ סְגוּלָה לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, וְכֵן שֶׁיִּלְמַד פֶּרֶק אוֹ שְׁנֵי פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת, וְדַף הַיּוֹמִי בַּ'בְלִי, וְדַף הַיּוֹמִי יְ'רוּשַׁלְמִי, וּפֶרֶק תּ'וֹסֶפְתָּא, וְעוֹד לִמּוּדִים שֶׁרַק זֶה מַה שֶּׁיְּלַוֶּה אוֹתָנוּ לְנֶצַח נְצָחִים, וְאַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב אֶל זֶה, וְכָל כָּךְ חֲבָל שֶׁאֵין אַתָּה מְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתְּךָ בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁחֲבָל עַל כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁיַּעֲבֹר לוֹ בְּלִי תּוֹרָה וְכוּ', מַה נַּעֲשֶׂה? נוֹתְנִים לְאָדָם אֶפְשָׁרוּת בְּכָל יוֹם לְהַגְבִּיהַּ יַהֲלוֹמִים יְקָרִים שֶׁשָּׁוִים מִילֵּי מִלְּיוֹנִים וְכוּ', אוֹמְרִים לוֹ: "הִנֵּה אַתָּה צָרִיךְ רַק לְהִתְכּוֹפֵף וְכוּ', וּלְהַגְבִּיהַּ כַּמָּה שֶׁאַתָּה רַק רוֹצֶה" וְכוּ', הֲיֵשׁ טִפֵּשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ חֲסַר דֵּעָה שֶׁלֹּא יָבִיא סַלִּים וְכוּ', וְיִתְכּוֹפֵף וְיֶאֱסֹף שַׂקִּים שְׁלֵמִים? וְהִנֵּה נוֹתְנִים לָנוּ בְּחִירָה בְּזֶה הָעוֹלָם לֶאֱסֹף בְּכָל יוֹם מִקְרָא, מִשְׁנָה, גְּמָרָא – בַּבְלִי, יְרוּשַׁלְמִי, תּוֹסֶפְתָּא. בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְחִים שֶׁהִנֵּה יוֹם הִנֵּה לַיְלָה, הִנֵּה שָׁבוּעַ הִנֵּה חֹדֶשׁ הִנֵּה שָׁנָה, וּמַה שֶּׁחוֹטֵף בְּכָל יוֹם זֶה קֶרֶן נִצְחִי.

וַאֲפִילוּ שֶׁהַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם שׁוֹבֵר אוֹתוֹ הֲרֵי מַה יִּהְיֶה??? אִם כְּבָר תֹּאמַר אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי גְּמָרָא, אוֹ אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי יְרוּשַׁלְמִי, אוֹ הַפֶּרֶק תּוֹסֶפְתָּא, הֲלֹא מִמֵּילָא אַתָּה שׁוֹכֵחַ מַה שֶׁאַתָּה לוֹמֵד!  וְכָךְ מַזְנִיחַ אָדָם יוֹם יוֹם אוֹצַר נִצְחִי שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ בַּ'יִ'ת' נִצְחִי.

וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (עֲבוֹדָה זָרָה יט) לְעוֹלָם לִיגְרִיס אֱינִישׁ וְאַף עַל גַּב דִמְשַׁכַּח וְאַף עַל גַּב דְּלֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד מַזְכִּירִים אֶת הָאָדָם כָּל מַה שֶּׁהוּא לָמַד בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁלֹּא הֵבִין בְּזֶה הָעוֹלָם יְלַמְּדוּ אוֹתוֹ שָׁם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְלָכֵן בְּזֶה שֶׁתִּהְיֶה חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם דַּף בַּ'בְלִי דַּף יְ'רוּשַׁלְמִי פֶּרֶק תּ'וֹסֶפְתָּא אַתָּה בּוֹנֶה לְעַצְמְךָ בַּ'יִ'ת' נִצְחִי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֵיפֹה לְהִכָּנֵס בָּעוֹלָם הַבָּא (קֶטַע מִמִּכְתַּב בספר אשר בנחל)

מוהרא"ש ז"ל אמר: מי שמרגיל את עצמו ללמוד על פי סדר דרך הלימוד של רבינו ז"ל, הוא דווקא יכול לעבור ולהיות ולטייל בכל מקומות התורה הקדושה: תנ"ך, משניות, בבלי, ירושלמי, תוספתא, וכל המדרשים כולם, וספרי הזוהר והתיקונים וכל ספרי הפוסקים: רמב"ם, טור ושולחן ערוך, וכל ספרי קבלה וחסידות ומוסר, כי העצה הזאת היא נכונה למי שמבינה ולמי שרוצה להודות על האמת, ועם העצה הזאת יכולים להיות מתמידים לכל החיים.   (אמרי מוהרא"ש, חלק ב', סימן תתכח)

כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמוד על אמיתת כוונת הלימוד בשלמות – יזכה להבין על אמיתתה בעולם הבא.
(ספר-המידות, אות לימוד, סימן ח)

ילמד אדם אפילו בלא הבנה.
(ספר-המידות, אות לימוד, סימן לח)